מילים – לחיים.

משפטים שאספתי עם השנים, ששינו לי את החיים, את המבט, ועשו לי רק טוב:

It doesn’t matter if the glass is half empty or half full, as long as we agree there is something in the fucking [also freaking, shitty, lousy, And more] glass.

      או בעברית:

זה לא משנה אם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה, כל עוד נסכים שיש משהו בכוס המזורגגת [המחורבנת, המעצבנת, המטופשת, ועוד].

ללמד אותי שבכל דבר, בסופו של דבר, יש משהו.

כי אם יש בכוס הזו משהו, אז היא בעצם לא ממש ריקה…. היא אולי לא מלאה לגמרי, או עד מחציתה, אבל היא בהחלט לא ריקה.

היא אולי לא מוצאת חן בעיני [המצב לא מוצא חן בעיני, אם נצא לרגע מהכוס על עיצובה], אבל אפשר למצוא בה משהו חיובי, כמו שנאמר: "בכל זאת יש בה משהו". ואם יש בדבר משהו, אז הוא לא יכול להיות לגמרי ריק או רע…..

 

בעצם, זו לא הבעיה שלך…

ללמד אותי לא תמיד צריך לדחוף את האף לכל מקום, לא תמיד צריך לכלות מחשבות עד אין קץ על ריק.

להזכיר לי להפסיק לקחת ללב דברים מסביבי פשוט כי הם נכנסים לשם באופן חופשי, להפסיק להעמיס על עצמי מטלות שלא ביקשו ממני לקחת על עצמי, ולהבין שיש מצבים שאין לי שום יכולת להשפיע עליהם.

ההחלטות של אנשים אחרים בסופו של דבר – הן לא הבעיות שלי. לפחות כל עוד לא מבקשים ממני לעזור או לקחת חלק.

לפעמים רק כשמניחים לדברים, מצליחים להרוויח את שלוות הנפש שקצת הולכת לאיבוד כשמנסים להחזיק 700 כדורים באוויר, [ואת חלקם לפחות אף אחד לא ביקש ממני להחזיק באוויר…]

 

וגם אז אני אהיה בסדר…

ללמד אותי שבסופו של דבר גם הדברים שנראים לנו גדולים מכפי שניתן יהיה להתמודד איתם, ניתנים להתמודדות.

להזכיר שאין סוד גדול מכדי לחלוק בו, ושאין צורך להסתיר דברים, או לפחד מההשלכות שלהם.

בסוף התהליך, ואחרי ההתמודדות, אני אהיה בסדר. כי בעצם, אין סיבה שלא.

 

אני אגיע כשאני אגיע, וזה יהיה בדיוק בזמן…

המשפט הזה הגיע מפקקי תנועה, וכעסי כביש. אלה שמגיעים בדיוק כשנמצאים בדרך לאיזה פגישה, או מקום, והנהג באוטו שלפני החליט לבדוק אם הוא יכול לנסוע במהירות של הולך רגל למשל, או שבדיוק התחלף הרמזור לירוק והרכב הראשון עסוק בדברים אחרים וכו'.

להזכיר שהכביש עמוס באנשים אחרים, עם שיקולי דעת אחרים, צורות נהיגה שונות, ולפעמים מציקות ומסוכנות.

אני יכולה לכעוס, אני יכולה לצעוק, אני יכולה להתעצבן, אבל בעצם חוץ מלהתעצבן ולהיכנס ללחץ – אני לא יכולה לעשות כלום [הרי אני לא אצא מהאוטו ואסביר לנהג השני שבירוק צריך לנסוע, שזחילה היא שלב נהדר בינקות אבל לא על הכביש, ושעקיפות והידחפות לאמצע הפקק רק מעכב את הפקק וכו'].

במקום לדאוג שמא אאחר, אני מזכירה לעצמי שאני יצאתי בזמן, ושאני אגיע כשאגיע, וזה בדיוק יהיה הזמן הנכון.

כבר אמרו חכמים "כל עכבה לטובה". מי אני שאתווכח?

הורדת הלחץ, כבר הופכת את הנסיעה לפחות מעצבנת.

עם הזמן גיליתי שהמשפט מתאים גם לדברים אחרים – דברים יגיעו כשהם יגיעו, וזה יהיה בדיוק בזמן הנכון.

 

יכול להיות שיש לנו בעיית שפה או תקשורת

להזכיר לי שלפעמים אני שומעת את מה שאני בוחרת לשמוע ולא את מה שאמרו לי.

לבקש להבין יותר טוב לפני שמניחה שהבנתי.

לא פעם הבעיה היא בתרגום שאנחנו נותנים למה שאומרים לנו, שומעים דרש במקום שיש בו רק פשט, מעבירים טקסט דרך פילטרים ערוכים מראש במקום להקשיב.

יותר קל לבקש הסבר, לבקש להכין את הכוונה מאשר להנסות להבין אותה לבד, לפעמים לא נכון.