זה לא מקסים, זה פרסומת, ובעצם זה אפילו לא לעניין….

אוקי, יהיה מי שלא יאהב את הטקסט הזה. אני לוקחת את זה בחשבון.

בדרך כלל נמנעת מלצפות בכל מה שהופך להיות וירלי, בעיקר כי לא נוהה אחרי כל מה שכולם רואים רק כי כולם רואים את זה. ככה חמקתי מהראדאר של הגנגנג… [מי שמכיר אותי יודע שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לקוריאני הזה].

ולכן ויתרתי על הצפייה בסרטון הנשיקה הראשונה. אח"כ עוד סיפרו לי שזה פרסומת אז ממש שמחתי שחסכתי את זה לעצמי.

מה שכן, עם הזמן נתקלתי בפרודיה על הסרטון, ואז הבנתי שסרטון הנשיקה, גם אם נתעלם ממוטיב הפרסומת שלו [כלומר שהוא לא באמת מה שהוא מתיימר להיות – שני אנשים שלא יודעים למה לצפות ופתאום אומרים להם להתנשק] בעצם די בעייתי. נכון שבפרודיה לקחו את זה עוד צעד קדימה, ונשיקה אולי זה תמים.

אבל

איכשהו בעיני [פוריטנית שכמוני] אין בעצם הבדל בין שני הדברים, בעיקר כי זה בא ממקום שעושים הכל כדי למכור  משהו. משתמשים בכל הקלפים – אינטימיות, מיניות, ראשוניות, מציצנות, הפתעה – העיקר לגרום לצופה להתרגש ולהתעלם מהחלק שבו אולי זה לא לעניין – כי מה באמת הקשר בין הפרסומת הזו למה שהיא מוכרת?

ועוד שאלה – נגיד שאתם הייתם נקלעים לחדר ההוא בגרסת הפרסומת והיו אומרים לכם להתנשק עם זר – איך הייתם מרגישים? ואם זה היה לחדר בגרסת הפארודיה?

מצטערת חברים שלי, בעיני זה לא מקסים ולא תמים. אבל זה כנראה עובד. כי אנשים העבירו את זה, שיתפו את זה, קראו לזה מקסים וחמוד ונפלא [לפחות בפיד שלי, אולי אתם נתקלתם באנשים יותר ביקורתיים למתנה הזו, אני לצערי לא.] ולרגע לא עצרו לחשוב על זה באמת. אולי כי נהיינו כהים. אולי אנחנו לא רואים יותר.

 

ואולי, אולי זה בכלל תגובה לתחקיר "מציצים" של אורלי וגיא… גם אם הוא היה מאוחר ומיותר להפליא.

 שלכם, שחר.